המדור שאיש לא ביקש והיה חסר לכולם

מילים.

קומיקס, מונולוגים, זיכרונות ומדריכים מקצועיים שאיש לא ביקש. כאן אין בריף, לקוח או מבוגר אחראי. רק דברים שהיו חייבים לצאת ממני ולקבל כתובת באינטרנט.

״
ISSUE 01
קומיקס · 1 דק׳

מסיבת גן

נקלעתי לסיטואציה ויצא קומיקס. גם טראומות ילדות ראויות לרזולוציה טובה.

לדניאל ט׳, החתיך של הגן, יש ככל הנראה משאלת מוות.

קומיקס מסיבת גן
ISSUE 02
מדריך · 3 דק׳

המדריך לכותבת עם דד־ליין דוחק

  1. פתחי מסמך וורד וכתבי בפונט גדול את הכותרת.
  2. מחקי אותה ונחרי בבוז.
להמשך הקריאה, כלומר ההידרדרות
  1. בהי במסך דקות ארוכות והגי במוות.
  2. חתכי לעצמך סלט מושקע ובריא ואכלי אותו בתחושת עליונות מופרזת.
  3. פתחי את ארון החטיפים של הילדות ואכלי הכל.
  4. ודאי שאכלת גם את הבפלות הבררה שהביאה האמא-של-שבת מהגן של הילדה.
  5. אשתקד.
  6. חושי צרבת.
  7. סנני את העורך הלחוץ בטלפון.
  8. וגם במייל.
  9. וגם בווטסאפ.
  10. זמן טוב לעדכן תמונת פרופיל בפייסבוק.
  11. פתחי את אלבום התמונות בטלפון הסלולרי שברשותך.
  12. גללי למטה וחלפי על מאות התמונות של הילדות, עשרות צילומי המתכונים שמעולם לא הכנת, קומץ תמונות משעשעות מסוג 'קלטי אותי! אני חד קרן עם אייליינר ורוד!' ששלח לך הבנזוג שחגג על הסנאפצ'ט ורבבות צילומים של רגלי שולחן שצילמה בתך הקטנה.
  13. עצרי על תמונה שבה את נראית פריכה, יפה ורזה הרבה יותר מכפי שאת במציאות.
  14. הבהירי, טשטשי, כווצי ופלטרי בכל הכוח.
  15. פתחי את פייסבוק.
  16. לחצי על שינוי תמונת פרופיל ובדרך גלי שלאקס שלך נולד ילד מחברתו הטרייה, וזה אחרי שבמשך שנים במחיצתך חזר והבהיר עד כמה הוא לא מעוניין בילדים בכלל אי-פעם לנצח נצחים, מה שגם הוביל לפרידה שלכם.
  17. קללי אותו בלב ועשי לו לייק.
  18. את אדם מדהים.
  19. בחרי את התמונה הרצויה ולחצי על פרסם.
  20. התחרטי על בסיס מיעוט בלייקים והחזירי את התמונה הקודמת.
  21. גללי את הפיד ועצרי על פוסט שובר לב של הורים שאינך מכירה שזקוקים להרבה מאוד כסף להצלת בנם הקטן החולה הסופני.
  22. לבבי, התייפחי, השתנקי, הודי על מזלך הטוב ותרמי 250 ש"ח.
  23. את אדם מדהים.
  24. סגרי את פייסבוק.
  25. פתחי את אסוס.
  26. לבבי, התייפחי, השתנקי, הודי על מזלך הטוב ותרמי 250 ש"ח.
ISSUE 03
מונולוג · 4 דק׳

סיפור קצר על דייט מיותר מן העבר

מבוא: לא מעניין אותי כמה חתיך, מצחיק והורס הוא. אין מצב בעולם שאני שוכבת אתו לפחות עד הפגישה הרביעית. אני חייבת לקחת את עצמי יותר ברצינות. אני רוצה אהבה. אלף הא בית הא.

  1. הוא מצלצל באינטרקום. ממתי יש לי אינטרקום?
לקרוא את שאר ההחלטות הרעות
  1. איזה מזל! הוא מכוער.
  2. למה קבענו אצלי? טעות של טירוניות. פעם הבאה: מקום נייטרלי.
  3. עוד לא הגיע וכבר נכנס לשירותים.
  4. לא תהיה שום פעם הבאה.
  5. אוקיי, עברו 10 דקות. פיפי זה לא.
  6. הוא יוצא ולא שוטף ידיים. שאלוהים יעזור לי, גם מכוער וגם דוחה.
  7. הוא מתיישב לידי על הספה ומתעסק עם הסלולרי שלו. שואל איך עבר עליי היום ולא טורח להקשיב.
  8. פיטרו אותי מהעבודה ומאחר לי המחזור.
  9. הוא סוקר את הדירה המכוערת שלי ושואל למה המדף על הרצפה.
  10. אני מציעה לו לקדוח בקיר ולתלות את המדף.
  11. הוא לא יודע לקדוח.
  12. הומו.
  13. הוא מקבל סמס בזמן שאני חושבת על דרך נחמדה להעיף אותו מהדירה.
  14. אני לא מוצאת דרך נחמדה להעיף אותו מהדירה. חושבת עד כמה המחשבה לשכב איתו דוחה אותי מאחת עד עשר.
  15. שמונה.
  16. הוא מרים עלון פרסומת של הום דיפו ושואל אותי אם אני בטוחה שאני בעניין של בנים.
  17. קורע. יש לי צחוק מזוייף עם השם שלך עליו.
  18. הוא מתקרב אליי ומלטף לי את השיער. זה לא כזה נורא.
  19. אולי עם בגדים אחרים ותספורת אחרת ואישיות אחרת הוא יכול להיראות סביר.
  20. יש לו תחתונים של מפגר.
  21. מהחלון של השכנים בוקעים צלילים של ג'ורג' מייקל. הוא עוצם עיניים ומתמסר לצלילים.
  22. אני שוללת אפשרות לקשר רציני וחושבת על ירידה מהארץ והחלפת זהות.
  23. אנחנו שוכבים.
  24. היה הרבה יותר גרוע ממה שדמיינתי. מתנחמת בכך שלא הסרתי שיערות מהרגליים בשביל זה.
  25. הוא נכנס להתקלח ומשתמש במגבת הפנים שלי כשטיח רצפה.
  26. גם בבית של הכושלאמא שלך אתה מנגב את כפות הרגליים במגבת פנים?!
  27. חושבת על הספד ראוי.
  28. "טוב, אז... נדבר, הא? היה... אחלה"
  29. "כן, היה ממש... נחמד"
  30. נחושה בדעתי אני נכנס ללאב גיים כדי לסגור את החשבון.
  31. אני מוסיפה רק עוד 20 שקלים כל חודש ומקבלת הרחבת מנוי לעוד שנה שלמה!
  32. מתכוונת לקזז את ההוצאה הזאת מהקנייה הבאה בסופר. זמן טוב לדיאטה.
  33. אחרי שבוע שאני לא שומעת ממנו אני מתחילה להתגעגע ושולחת לו סמס "מה קורה?"
  34. הוא לא עונה. סורסתי. בא לי למות.
ISSUE 04
זיכרונות · 6 דק׳

על אהבה ראשונה ועל אבדן צלם אנוש

קראו לו עידו ברקאי והוא היה היצור הכי שמיימי וקוּל בי"א 1 מגמה עיונית - גיאוגרפיה מוגבר. 1.82 מטר (ניחוש מושכל) של שלמות. אל תשאלו אותי על תכונות אחרות שלו, כי לא נראה לי ששמתי לב. הייתי מאוהבת, וזה הספיק לי. בהיתי בו כשיכולתי, ופינטזתי עליו כשלא. אני זוכרת את עצמי מתבוננת בו מנגן על הגיטרה בהפסקות.

מוקסמת משיערו הגלי עם גווני השמש המנצנצים, מהעור השזוף-טבעי, מהעיניים הירוקות הגדולות והמבט המכשף. יושב שם על המדשאה המעוטרת שאריות באנגים ועטיפות של מסטיקים, בחולצת לד זפלין גזורה, אוחז בגיטרה קלאסית חבוטה ונראה כמו הולוגרמה של כל החלומות הרטובים שלי.

להמשך המבוכה

הייתי בכתה ט' ולא היה לי סיכוי איתו. נקודה. לא היה לי סיכוי עם עידו ברקאי גם אם היה חולה במחלה קשה שגורמת לו להידלק בלי שליטה על ג'ינג'יות מתולתלות זעופות ושמנמנות עם סבוריאה בלחיים והתמכרות לאוטריווין. אלוהים אדירים, לא היה לי סיכוי איתו גם אם היה מתפשט, שוכב עליי ומנשק אותי עם לשון. הייתי חושבת שזאת בטח איזושהי דרך לעשות ממני צחוק. למרות נתוני הפתיחה הגרועים, אחרי שנה של אהבה סודית ונכזבת נמלאתי תושיה בלתי מוסברת להשיג את עידו ברקאי ויהי מה.

המטרה: עידו ברקאי. האסטרטגיה: חרפון טוטאלי. ההשראה: חיזור גורלי.

וכך, באבחת טירוף, תכנית העל שרקמתי יצאה לדרך. כצעד ראשון ומכריע בדרך להגשמתה, נאלצתי להיפטר מדברים שוליים כמו פאסון, אישיות וצלם אנוש והתחברתי באופן כפוי ומגושם לכרמל - בת הדודה של עידו שלמדה איתי בשכבה והדבר היחיד שהיה לי איתה במשותף זה האות למ"ד בשם. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. או משהו.

בכל מקרה, זייפתי עניין רב והתלהבות גוברת בעולמה המשמים. הפצצתי אותה בחיבה ובתשומת לב ועל הדרך, בצורה מאד עקומה ומסורבלת, דליתי פרטים על מיהי נערת החלומות של עידו: כוסית, חכמה, אפלה, מצחיקה, ומנגנת על גיטרה. 3 מתוך 5 זה לא רע, חשבתי לעצמי. רק נשאר לי להיות כוסית ולנגן על גיטרה וזהו, הוא בעקרון שלי.

בתוך חודשיים רזיתי 15 ק"ג כתוצאה מדיאטה מסתורית שפיצחתי והתבררה כיעילה מאוד: הרעבה. המלתחה המגובבת הוחלפה בפריטים שחורים וצמודים והרבה שחור בעיניים. בנוסף השתדלתי לא לחייך יותר מדי כדי לשמר ארשת של אופל, לא משימה קשה במיוחד בהתחשב בזה שרוב הזמן הייתי מסוחררת ורעבה.

מפאת קוצר בזמן וקשיים בלמידת האקורד עם האיצבוע הבלתי אפשרי - BM - החלטתי לוותר על לימודי גיטרה והתמקדתי בנראוּת. כלומר הסתובבתי כל הזמן עם קייס גיטרה על הגב (ש''השאלתי'' מאחי הגדול) ובהפסקות ישבתי במקום כאילו-מבודד וניגנתי = 10 אחוז מהזמן ניגנתי את אקורד AM שהוא היחיד שהצלחתי ללמוד, 90 אחוז מהזמן כיוונתי את הגיטרה והגנבתי מבטים עמוקים לעבר עידו. חלף יום. חלפו יומיים. חלף שבוע. ואז באחת ההפסקות הוא התיישב לידי ואמר: ''לא חושב שהכרנו, אני עידו''.

התעלפתי מבפנים אבל שמרתי על קור רוח כיאה לאדם האפל והקודר (והרעב) שהפכתי להיות.

'אני ליה'
'שם יפה ליה. אהבתי. מנגנת הרבה?'
'כל הזמן'
'ואת טובה?'
'הגיטרה זה החיים שלי'
'אנחנו חייבים לג'מג'ם יחד מתישהו, ליה. את נראית לי אש'.

'יש! התכנית עובדת!' צהלתי בלבי. מקץ שבוע נוסף של מתח מוזר, סמול-טוקס מגומגמים והנהונים מנומסים גיליתי שעידו ילווה בגיטרה את טקס יום הזכרון הקרב ובא אז החלטתי להירשם גם אני. לקחתי איזה תפקיד זניח ולא באמת נחוץ – זמרת ליווי קול שני בכמה שירים - רק בשביל ההזדמנות לבהות בו עוד קצת. הימים נקפו, החזרות התרחשו, המבטים הוחלפו והאהבה פרחה. עם הזמן הקשר כבר ממש התהדק ובאחד הימים כשחזרנו יחד בדרך הביתה הוא אפילו נישק אותי(!!!)

ואז הוא שבר את היד. ארבעה ימים לפני הטקס. הוא נכנס לחדר החזרות עם יד מגובסת וחבלות בכל הגוף ואמר שלא יוכל לנגן. תאונת קטנוע. מרגלית, סגנית המנהלת ומארגנת הטקס, נהייתה אדומה כולה מרוב לחץ והתחילה לדבר בקול דק ובמהירות עד שעידו קטע אותה והרגיע 'אבל ליה תוכל להחליף אותי, היא פצצתית' והושיט לי את הגיטרה שלו.

העולם מלא באנשים שפועלים מדהים במצבי לחץ. אני לא אחת מהם. הפה שלי התייבש ומלמלתי בקול חנוק ומבועת 'אבל אני חייבת תווים כדי לנגן'. 'נו, אז מה הבעיה? נביא לך תווים' אמר עידו ושלף מהתיק שלו קלסר מסודר ומנויילן עם כל השירים והתווים. כולם הסתכלו עליי בדריכות וחיכו לשמוע איך תנגן עילוי הגיטרה ואשפית הפיגור שהיא אני. נעמדתי מבולבלת ואמרתי שאני חייבת לשירותים. רצתי משם אחוזת פלצות ולא חזרתי. בסוף שמו פלייבק.